אתם קוראים אנגלית להנאתכם, אולי אפילו יותר מעברית. אתם מתכתבים עם קולגות בחו"ל באופן יומיומי. כולם אומרים, ואתם גם מרגישים בעצמכם, שיש לכם אוצר מילים עשיר באנגלית. אבל איכשהו כשזה מגיע לדיבור, משהו לא עובד שם.
אז נכון שיש אנשים שטובים יותר בקריאה ובכתיבה מאשר בדיבור. ונכון שדיבור שוטף מחייב יכולת חשיבה מהירה ולא מעט ביטחון עצמי, אבל זו לא הסיבה היחידה שגם אנשים עם אנגלית מצוינת מוצאים את עצמם נתקעים כשהם באים לדבר אנגלית.
אנגלית מדוברת ואנגלית כתובה שונות זו מזו בכמה פרמטרים מרכזיים, ומי שרגילים בעיקר לקרוא ולכתוב עלולים להישמע מאוד לא טבעי בבואם לדבר.
במאמר הבא נדבר על שלושה אופנים שבהם ניכרים ההבדלים בין שתי צורות הביטוי הללו.
קורס אנגלית מדוברת של TopEnglish – אנגלית בגישה אחרת
אוצר מילים
לא כל מילה שמתאימה לכתיבה מתאימה לדיבור ולהפך.
מילות התוצאה hence ו-thus, לדוגמה, הן מילים גבוהות שמקבילות ל"אפוא" או "אי לכך" בעברית.
למשל:
We found a clear correlation between income level and access to education. Hence, we concluded that socioeconomic factors play a pivotal role in education.
בדיבור, לעומת זאת, נהוג יותר להשתמש במילים כגון so או that is why.
למשל:
I was bored, so I went home early.
דוגמה בולטת אחרת היא קיצורים, הנפוצים למדי בדיבור והרבה פחות בכתיבה.
למשל:
information -> info
second -> sec
medications -> meds
כמו כן, בדיבור, בשל הצורך לאפשר לפעמים למוח להדביק את הקצב של הפה, נפוץ השימוש במילים שאין להן תפקיד אמיתי בשיח מלבד למלא את החסר. לדוגמה, "כאילו" או "זאת אומרת" בעברית ו-well, you know, like באנגלית. בכתיבה, שהיא איטית יותר מלכתחילה ומאפשרת עריכה, אין צורך במילות מילוי שכאלה ולכן מי שמכיר בעיקר טקסטים כתובים עלול לא לדעת כיצד להשתמש בהן.
שימוש רב בשפת דיבור בכתיבה יוצר רושם פחות מתוחכם, מלוטש ומשכיל. לעומת זאת, שימוש בשפת כתיבה בדיבור יוצר רושם מלאכותי, משונה ואולי אף מתנשא.
מבנה משפט
מבני המשפט בשפה המדוברת נוטים להיות פשוטים, בסיסיים והרבה פעמים קצרים יותר.
למשל:
He heard that story many times before, so he stopped listening.
את אותו רעיון ניתן להעביר בשפה הכתובה באופן יותר מורכב.
Having heard that story many times before, he stopped listening.
He stopped listening, having heard that story many times before.
המבנה הראשון יכול לשמש גם בכתיבה, אבל שני המבנים האחרונים משמשים אך ורק לכתיבה (בעיקר ספרותית או אקדמית) ויישמעו מוזר מאוד בדיבור.
בכיוון ההפוך, מבנה די נפוץ בדיבור שאינו מתאים לרוב לכתיבה הוא המבנה שנקרא tag question. למשל:
He is very ambitious, isn’t he?
פיסוק ואינטונציה
בכתיבה יש אפשרות להשתמש בסימני פיסוק כדי להעביר דגשים, רגשות וכוונות:
The result was impressive!
במשפט זה השימוש בסימן קריאה מביע התפעלות.
You are coming tonight!
ואילו כאן השימוש בסימן קריאה יכול להביע ציווי או התלהבות.
בדיבור, לעומת זאת, אין סימני פיסוק. את מקומם מחליפה האינטונציה, אשר מוודאת שנעביר את המסר הרצוי.
למשל, כעס מובע לרוב בטונים נמוכים ואילו התלהבות עושה שימוש בטונים גבוהים.
שאלה לרוב מתאפיינת בעלייה של הטון לקראת סוף המשפט (אם כי חשוב לדעת שיש הבדלים בין מבטאים ודיאלקטים שונים, כגון בריטי ואמריקאי).
לסיכום, כדי לדעת לדבר אנגלית היטב לא מספיק לדעת לקרוא ולכתוב היטב ולשלוט באוצר מילים רחב. אנגלית מדוברת היא עולם בפני עצמו שכדי לשלוט בו יש להיחשף אליו ולתרגל אותו באופן ספציפי.
מעוניינים לחזק את האנגלית המדוברת שלכם? ב-TopEnglish תמצאו שיעורי תרגול ברמה המתאימה לכם. לפרטים לחצו כאן.
